הכותב: עו"ד מתתיהו ברוכים
מפירמת: "מתתיהו ברוכים, משרד עורכי דין"
בית המשפט העליון הציב לאחרונה שורה של תנאים, אשר עושים למעשה "סדר" ומציבים תנאים ושיקולים ברורים, עת מגיש חייב בקשה, לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, אשר הוטל נגדו במסגרת הליכי פשיטת רגל, אשר מתנהלים בעניינו.
סעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 קובע, כי בית המשפט רשאי להטיל צו עיכוב יציאה מן הארץ, נגד החייב:
"רשאי בית המשפט לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ, צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו עד לסיום הליכי פשיטת הרגל"
למקרא הסעיף יגרוס הקורא, כי מדובר בסמכות שהינה רשות ולא חובה אך בפרקטיקה, יחד עם מתן צו כינוס נכסים נגד החייב, ניתן גם צו לעיכוב יציאתו מן הארץ.
עוד נוסיף בהקשר זה, כי במקרים רבים החייב כבר "מגיע" עם עיכוב יציאה מן הארץ, במסגרת ההליכים שננקטו נגדו בהוצאה לפועל, עובר לפנייתו או לפניית נושיו, לבית המשפט של הפש"ר.
לא ניתן ללמוד מהסעיף הנ"ל, שהינו מקור החקיקה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, מהם השיקולים שבית המשפט ישקול, עת מונחת לפניו בקשת החייב לביטול זמני של צו עיכוב היציאה של החייב מן הארץ, במסגרת הליכי פשיטת רגל.
ביום 30.4.17, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט העליון בעניין מוחמד טהא נ' כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הלכת טהא"), במסגרת בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחתה בקשת חייב לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ.
כנגד החייב, ניתן צו כינוס נכסים על ידי בית המשפט המחוזי מרכז ובחלוף חצי שנה, חפץ החייב "לשנות אווירה" ולצאת לנופש בברצלונה– דבר אשר לטענתו, יועילו לו נוכח מצבו הקשה בו הוא מצוי עקב חובותיו והטרדות ורדיפות נושיו. החייב טען, כי קבל מתנה מבן דודו להצטרף אליו לחופשה משותפת בברצלונה, על חשבון בן הדוד וזאת, למשך 8 ימים ואף ציין בבקשתו, כי כבר נרכש עבורו כרטיס טיסה (מיום 19.4.17 עד 27.4.17).
המנהלת המיוחדת התנגדה לבקשה תוך שהיא מציינת, שלא מדובר בנסיעה הכרחית ודעתה אינה נוחה מבקשת החייב. החייב כאמור פנה בבקשה לבית המשפט המחוזי וצירף לבקשתו, נכונות להציג כתבי ערבות מטעם שני ערבים להבטחת שובו ארצה והן אישור מטעם בן הדוד לפיו מלוא הוצאות הטיסה הם על חשבונו.
ביום 18.4.17, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייב וזה האחרון, פנה בבקשה לעיון חוזר, באותו היום בו נדחתה בקשתו, במסגרתה טען, בין היתר, כי בן דודו מוכן לתרום לקופת הכינוס סך של 6,000 ₪, בנוסף להוצאות הטיסה אותם התחייב לממן ובקשתו לעיון חוזר זו של החייב, נדחתה גם היא.
החייב לא אמר נואש ובשעות הלילה המאוחרות לאחר דחיית 2 בקשותיו (18.4.17), הגיש החייב בקשה למתן רשות ערעור, לבית המשפט העליון וכן בקשה דחופה לסעד זמני לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וגם בקשתו זו של החייב, נדחתה.
בית המשפט העליון ציין בהחלטתו, כי היה מקום לדחות את הבקשה מאחר והחייב לא הציג עילה משפטית שבעטיה, יתערב בית המשפט בהחלטת בית משפא קמא אך יחד עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להשתית קווים מנחים לדיון בבקשת חייב, לביטול זמני של צו עיכוב יציאתו מן הארץ, במהלך הליך פש"ר:
1. יש להציג נימוקים משכנעים – הכלל הוא, שיציאתו של החייב, תעוכב. החריג לכלל – חריג אותו על בית המשפט לבדוק ולבחון בצורה מדוקדקת, הוא רק מקום בו מדובר בבקשה אשר נימוקיה מצדיקים את הפרת איזון זכויותיהם הקנייניות של הנושים, לטובת זכויות החייבים לחופש התנועה.
בית המשפט מונה שיקולים לאישור הבקשה:
– שיקולים בריאותיים;
– שיקולים הומניים;
– שיקולים משפחתיים;
– שיקולים עסקיים אשר מטרתם להטיב עם קופת הפש"ר;
בית המשפט מציין, כי מדובר בשיקולים אפשריים ושלא מדובר ברשימה סגורה והשאיר למעשה "פתח" לחייבים, להעלות שיקולים אחרים, בפני בית המשפט תוך שהוא מציין, כי כל מקרה ייבחן לגופו ומנגד מאזן ומציין, כי מקרה שאיננו בא באחד התרחישים שציין, יובילו לדחיית הבקשה על הסף.
בעניינו של החייב טהא ציין בית המשפט, כי "שינוי אווירה" אינו בא בגדר אחד המקרים הנ"ל ומשכך, אין מקום להיעתר לבקשתו של החייב ואין מקום לחרוג מהכלל.
2. חלוף הזמן – שיקול נוסף הינו חלוף הזמן בו מצוי החייב בהליך הפש"ר. מדברי בית המשפט עולה, כי ככל שהחייב נמצא זמן קצר יותר בהליך, תשקל בקשתו לשלילה ולהיפך. נראה, ששיקול זה משתלב עם שיקולים נוספים אותם מנה בית המשפט בעניין התנהלות החייב בהליך, כמפורט להלן.
בנימוק זה ישנו היגיון. שכן, רק בחלוף חצי שנה מתגבשת נשיית החייב ומדובר בתקופה ראשונית של ההליך, שמטרתו באמצעות המנהל המיוחד לשמור על נכסי החייב, ללמוד אודות תום ליבו ואופן התנהלותו של החייב.
כמו כן, ניתן לבחון את התנהלותו של החייב בהליך ועמידתו בהוראות הפקודה וצו הכינוס (תנאים נוספים עליהם ארחיב בהמשך) וגיבוש עמדת בעל התפקיד, רק לאחר חלוף זמן בו מצוי החייב בהליך.
3. מועד הגשת הבקשה – בית המשפט בוחן אימתי הוגשה הבקשה ואימתי יציאתו של החייב מבוקשת. בקשת החייב בהלכת טהא הוגשה פסע לפני רצונו של החייב לצאת מן הארץ (בקשותיו הוגשו ביום 18.4.17 והחייב בקש לצאת ביום 19.4.17) ובית המשפט קבע בעניין זה, כך: "בהזדמנות זו אציין כי ראוי כי מי שמבקש לבטל באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן בעניינו – יגיש את בקשתו מבעוד מועד, ככל שהדבר מתאפשר, בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי".
4. על החייב לעמוד בכל דרישות ההליך – תנאי לדיון בבקשתו של החייב הינו עמידת החייב בתנאי צו הכינוס ובכלל זה, הגשת דו"חות, ביצוע תשלומים חודשיים כסדרם, שיתוף פעולה עם המנהל המיוחד, הגעה לחקירות וכיו"ב.
5. העמדת בטוחות ראויות – בדרך כלל, נדרש מחייבים להמציא בטוחות בדמות ערבים ואילו בהלכת טהא, נדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו ביתר שאת ואף נכנס לדקויות נוסח כתבי הערבות – דקויות שיש לעמוד בהן היטב, לאור הלכת טהא.
– יש להעמיד בטוחות לא רק לשובו של החייב ארצה, אלא גם לתשלום חובותיו במידה שהחייב לא ישוב ארצה;
– יש להציג כתב ערבות אשר " … ישקף ברמת פירוט מניחה את הדעת, את מודעותם של הערבים לסכום החוב הכולל שבגינו נפתחו הליכי פשיטת הרגל". נראה שמאחורי דבריו הנכונים של בית המשפט העליון עומד הרצון למנוע מצב, שבו הערבים יעלו טענות בבוא היום, מכוח דיני הערבות, להפרת חובות גילוי וכיו"ב ובהתאמה, טענות בנוגע לפקיעת הערבות ותוקפה.
בית המשפט מציין, כי "ייתכנו מקרים" בהם הערבים יידרשו להציג מסמכים אודות יכולתם הכלכלית לשאת בתשלום חובות החייב. מדובר בתנאי הר גורל וזאת, לאור הכוונת בית המשפט לתכלית הערבים – לא רק הבטחת שובו של החייב ארצה, אלא לתשלום חובותיו במקרה בו החייב יימלט.
– כתב הערבות צריך להיות מפורש ודווקני, בו יצוינו גובה חובותיו של החייב, הסכמת הערבים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדם כל עוד שוהה החייב מחוץ לגבולות ישראל, הבנתם את תוכן הערבות וכדברי בית המשפט " … בהקשר זה ברור כי ככל שערבות הערבים תהיה משמעותית יותר ומקיפה יותר – ניתן יהיה להקל במתן ההיתר ליציאה זמנית מן הארץ".
6. החייב הינו "תם לב" – בית המשפט מונה שיקול "פתוח", המותיר לבתי המשפט של הפש"ר שיקול דעת די נרחב בנושא ואך מציין זאת מפורשות בהחלטתו: "… המונח תום לב הינו, גם במקרה זה, מונח שסתום הנותן לבית המשפט גמישות ומאפשר לו ליצוק לתוכו תוכן קונקרטי, בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין האינטרסים והזכויות העומדים על הפרק".
בעניין זה מציין בית המשפט, כי מבחינה יישומית של חובת תום הלב יש לבדוק ולוודא, כי המימון ליציאה לחו"ל הוא אינו מכיסו של החייב אלא של מצד נותן המתנה.
7. שיקולי "מראית העין וצניעות" – בית המשפט העליון מונה שיקול נוסף, אשר נותן שוב שיקול דעת לבית המשפט של הפש"ר ואף מרחיב את מרחב שיקול הדעת של בית המשפט של הפש"ר.
אציין, כי בנוסף לשיקולים הנ"ל יש לעמוד בכללים בסיסיים בהגשת הבקשה ובעניין זה, תצהיר מטעם מבקש הבקשה, תצהיר מטעם נותן המתנה, צירוף ראיות בסיסיות בתמיכה לבקשה וכיו"ב.
יש הטוענים ולדידי במקרים רבים בצדק, כי הלכה של בית המשפט העליון, נמדדת על ידי המיישם אותה. והנה, נקראה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בקשת חייבת ליציאה מן הארץ – בקשה אשר הוגשה לאחר הלכת טהא.
ביום 4.8.17, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השפוט נאסר ג'האשן) בפש"ר (חי') 2001-05-16 שטיל זאב וטובה נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, בבקשת החייבת לביטול זמני של עיכוב היציאה שניתן נגדה.
החייבת בקשה מבית המשפט הנכבד, לאפשר לה לצאת למשך 45 ימים, לארה"ב, על מנת לשהות לצד בתה בתקופה בה היא עתידה ללדת וזאת, בכדי לסעוד אותה לאור הריונותיה הקשים הקודמים.
בית המשפט המחוזי, הפנה להלכת טהא ובחן את נסיבות המקרה, לאור הקווים המנחים שהשתית כאמור, בית המשפט העליון ומצא להיעתר לבקשת החייבת מאחר ועסקינן בשיקולים משפחתיים, אשר נמנים מפורשות עם המקרים בעטים יש לשקול בחיוב בקשות חייבים לביטול זמני של עיכוב היציאה מן הארץ ולדידו של בית המשפט, לא מדובר בהוצאה פזרנית כגון נופש (כדוגמת מקרה טהא) אלא הגשמת רצון לגיטימי של החייבת.
הלכת טהא, עושה למעשה סדר ומציבה שורה של תנאים וקריטריונים בנושא ומאידך, חלק מהתנאים הינם תנאים כלליים אשר מותירים שיקול דעת נרחב לבית המשפט.
לטעמי, מדובר בשיקולים אומנם "רחבים" המאפשרים שיקול דעת נרחב לבית המשפט אך לא מדובר, בשיקולים שמותירים את החייבים בהעדר וודאות משפטית. יחד עם זאת נראה, כי במסגרת ניהול וייצוג חייב בהליכי פשיטת רגל, על החייב לשקול היטב הגשת בקשת לביטול עיכוב יציאה זמני ולהגיש בקשה רק במקרים מתאימים ונחוצים.
חשוב לזכור, כי הכלל הוא שיציאתו של החייב תעוכב ועל החייב, הנהנה מהגנות הפקודה וצו הכינוס, להתנהל כ"חייב" ולהימנע מקביעה שהתנהלותו אינה חסרת תם לב ו/או הינה מנוגדת למראית העין והצניעות – דבר אשר יכול לפגוע בחייב בראי ההליך כולו, ולא רק בדחיית בקשתו לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ.
