הכותבים: עו"ד מתתיהו ברוכים ומר יעקב וילנסקי, קדם מתמחה
מפירמת: "מתתיהו ברוכים, משרד עורכי דין"
בהמשך למאמרנו הקודם בדבר התנאים שעל חייב פושט רגל לעמוד, ברצותו לצאת לחו"ל, אנו מתכבדים להציג בפניכם מאמר נוסף שבו נדון, בתנאים האמורים לחייב שנמצא הליכי הוצאה לפועל.
המסגרת החקיקתית בענייננו מצויה בשני סעיפים בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: החוק). האחד, סעיף 14 (א) לחוק הקובע בהאי לישנא [ההדגשות שלנו-מ.ב, י.ו]:
"היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו; ואולם אם נתן רשם ההוצאה לפועל צו תשלומים לפי סעיפים 7א, 69(ב) או 69א והחייב מקיים את הוראות הצו, לא יצווה רשם ההוצאה לפועל על עיכוב יציאתו של החייב, אלא אם כן שוכנע כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין".
השני, סעיף 66א(2) לחוק הקובע כדלקמן [ההדגשות שלנו-מ.ב, י.ו]:
"עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו".
לא זו בלבד, סעיף 66א(1) אף מאפשר להטיל על החייב הגבלה בעניין החזקת דרכון ו/או הארכת תוקפו, ולו שיהיו תקפים לצורך חזרת החייב לישראל. יש לציין כי גם הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם כי היו טעמים בריאותיים המצדיקים את השארת הדרכון אצל החייב ו/או מתן אפשרות להארכת תוקפו.
ההבדל בין הסעיפים הינו מהותי. שכן, צו עיכוב יציאה מכוח סעיף 14 לחוק מותנה בכך שקיים יסוד סביר להניח כי יציאת החייב מן הארץ עלולה לסכל את גביית החוב, לכן צו זה יהיה בתוקף לשנה בלבד, ובחלוף שנה הוא מתבטל באופן אוטומטי (מלבד תיקי מזונות) ועל הזוכה, לבקש לחדשו מדי שנה.
מנגד, סעיף 66א מהווה סוג של "סנקציה" עבור החייב ולפיו הזוכה לא נדרש להוכיח כי קיים חשש לסיכול החוב, אלא מספיק כי החייב יעמוד בקריטריונים המעוגנים בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל (תנאים להטלת הגבלות). נתון חשוב נוסף הינו, כי הגבלה זו אינה פגה בחלוף שנה אלא בעינה עומדת.
בברעצ (נצ') 24985-04-15 לואי אליאס נ' פלאפון תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] הודגש כי: שני תנאים מצטברים נדרשים לשם הגבלת יציאת החייב מן הארץ בסעיף 66א: האחד – רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב ובשאר הליכי הגביה שננקטו נגדו; והשני – הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי מדובר בחייב בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ללא הסבר סביר.
לשון החוק בעינה עומדת ובפרקטיקה, רשמי ההוצאה לפועל ברגיל, אינם מוכנים לדון בבקשת חייבים לצאת לחול, שעה שאלה אינם עותרים לצו תשלומים מסודר. גם בהנחה והחייב שיציאתו מעוכבת, עומד בצו התשלומים, יהא עליו להוכיח את נחיצות נסיעתו וכן, יהא עליו להעמיד בטוחות (ברגיל, מבוקש לבצע תשלום על חשבון החוב והמצאת ערבים להבטחת שובו של החייבת ארצה).
ההבדל בין חייבים "ישראליים" לחייבים תושבי חוץ
בנוסף, יש להבדיל בין חייב שהינו בגדר "תושב זר" שהינו "עובר אורח", לבין תושב בעל זיקה ממשית לישראל, אשר נכנס ויוצא מן המדינה, לא כדרכו של עובר אורח. במקרה השני ייטה בית המשפט להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ, על כנו.
בהקשר זה, נפנה לפסק הדין עשא (ת"א) 2972-11-17 מושיק רגב נ' אייל באום (להלן: עניין באום), שם דובר על מערער שהגיש ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשתו לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ. המערער בעניין זה נכנס בשערי ישראל כ- 15 פעמים, כאשר בחלק מהפעמים שהה בישראל תקופה בת מספר שבועות. בנוסף, המערער עסק בגיוס משקיעים להשקעות בחו"ל ולכן הייתה לו גם זיקה "עסקית" לישראל. עוד קבעה הרשמת היא כי הפקדת ערובה על סך של 40,000 ₪, הינם מאוזנת ומידתית ואף מקלה על המערער.
לעניין נטל ההוכחה, קבע כבוד השופט עמית משה-סובל [ההדגשות שלנו- מ.ב, י.ו.] כי:"גם אם היה בידי המסמכים שהציג ב"כ המערער, להראות כי המערער הינו תושב זר – הרי שלאור זיקתו הממשית של המערער לישראל, לרבות זיקה עסקית, אין ביכולתם של מסמכים פורמליים כדי להצביע על המערער כתושב זר אשר לא ניתן להוציא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ".
בנוסף, דעתו של המלומד דוד שוורץ, בהקשר לנסיבות של עיכוב יציאה מן הארץ של תושב זר, הובאה בבר"ע (מחוזי ירושלים) 3284/07 מירב פלמן נ' ארז פלמן (פורסם בנבו ב- 14.3.08), ולפיה: "דווקא שמדובר בתושב זר, שניתן נגדו פסק דין, תהא יציאתו מהארץ בלא הפקדת נאותה בבחינת הכבדה מיידית וודאית, ואולי פגיעה בלתי הפיכה בזכות הקניין או בזכות חוקתית אחרת של התובע"
בעניין באום נקבע כי הפקדת ערובה על סך 40,000 ₪, הינה מאוזנת ומידתית והתושב לא הוכר כתושב זר.
בברע"א 95/2773 עתי"ם נ' שמואלי (פורסם בנבו) הדגיש בית המשפט העליון כי:" כשאין בעיכוב יציאה מן הארץ לסייע בגביית החוב, וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על החייב תושב החוץ, אשר אין לו נכסים בארץ ואין לייחס לו שהוא מתכוון להבריח נכסים- אין להצדיקו".
בברע"צ (נצרת) 22509-06-15 – נביל קרואני נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בתקדין) (להלן: עניין נביל), עסקינן בבר"ע שהגיש חייב על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר דחתה בקשתו להתיר לו יציאה מן הארץ לירדן, כדי שיוכל לעבוד לפרנסתו ולשלם את חובותיו בעסק המנוהל על ידי בנו.
כנגד החייב, כבן 58 נשוי ואב לחמישה ילדים, נפתחו תיקים בהוצאה לפועל, בסך כולל של 320,000 שקלים. בחודש ינואר 2014, נפתח תיק נשוא הבקשה בסך של 260,000 שקלים. מאז ועד מועד הגשת התביעה החייב לא שילם מאומה בתיק. עקב כך הוגבלה יציאתו מן הארץ.
הרשמת הדגישה כי מדובר בעיכוב יציאה מן הארץ מכוח סעיף 66א', להבדיל מעיכוב יציאה מן הארץ עפ"י סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל וכי הגבלה זו, מהווה חלופה להליכי מאסר והליכי אכיפה אחרים, והיא מיועדת לשמש כלי אכיפה כלפי חייב המשתמט מתשלום חובו.
החייב טען כי נקלע למצוקה כלכלית קשה בעקבות קריסת עסקיו לסחר בזיתים בישראל, אולם בנו הקים עסק לסחר בזיתים בירדן, ולנוכח ניסיונו הרב בתחום, בנו זקוק לו בביצוע עבודתו שם. עוד הוסיף כי בתקופה זו הוא ירוויח סך של 6,000 שקלים בחודש, ועקב כך יוכל לעמוד בחובותיו.
החייב ציין כי אין כל חשש מהימלטותו מן הארץ, והוא מוכן לספק לבקשתו שני ערבים טובים. וטען כי מאז חודש מאי 2015, בעקבות התייצבותו לחקירת יכולת, הוא מקיים את צו התשלומים החודשי שהושת עליו בסכום של 300 שקלים לחודש.
הזוכה טען כי קיים חשש שהחייב יימלט מהארץ לנוכח ריבוי הנושים. מנגד הזוכה התנגד נחרצות לבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, בטענה כי החייב הפר את כל הסדר תשלומים אליו הגיעו הצדדים, והוא אינו משלם כל סכום לזכות תיק ההוצאה לפועל.
בעניין נביל, השתכנע בית המשפט כי החייב עומד בצו התשלומים החודשי, ואף סבר כי הוא אינו עומד להימלט ולצאת את הארץ לצמיתות, במטרה לחמוק מתשלום חובותיו. בית המשפט התרשם כי מדובר באדם המתקרב לגיל 60, המותיר אחריו בישראל אישה ומשפחה, והוא מציע ערבים טובים, לכן קשה להניח שהוא יעזוב את הארץ לצמיתות. כמו כן, הגיע למסקנה כי אין למנוע ממנו לצאת מהארץ לצורך עבודה, כי הרי בכך יוכל גם להתפרנס, וגם לסלק חובותיו בתשלומים שייקבעו.
כעולה מפסיקות רשמי ההוצאה לפועל ובתי המשפט, לא ניתן למעשה לשרטט קווים מנחים, ברורים וחד משמעיים לתנאים שעל החייב לעמוד לצורך יציאתו לחו"ל, אך כן ניתן לומר, שבמסגרת מניין השיקולים המנחים בהחלטה האם להורות על עיכוב יציאה של תושב חוץ, נעשה איזון בין זכותו החוקתית של החייב לחופש תנועה והפגיעה שתיגרם בשל העיכוב בשל היותו תושב זר, לבין האינטרס או זכותם של הזוכים אשר עלולים להיפגע אם לא תעוכב היציאה מהארץ.
בפרקטיקה, רשמי ההוצאה לפועל מקבלים החלטה על סמך מסד רחב של נותנים, כדוגמת: מצב נשייתו של החייב, גובה חובותיו, מספר תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים נגדו, התנהלותו עובר להגשת הבקשה על ידו, תום לב, הנימוקים ליציאה מן הארץ, ראיות שהובאו בתמיכה לנימוקים תוך שהחייב פונה בבקשתו בידיים נקיות.
כאמור, ישנה חשיבות משמעותית לתושבות של החייב. כאשר מדובר באזרח ישראלי שירד מהארץ, בוחן הרשם היכן נמצא מרכז החיים של החייב, באמצעות מבחן סובייקטיבי שבו נבחן המקום המהווה את מרכז חייו בעיני החייב עצמו ובאמצעות מבחן אובייקטיבי שבוחן את מקום מגוריו בפועל. על פי הפסיקה, חייב אשר מרכז חייו ממוקם בארץ הוא בעל משפחה ונכסים ומקום עבודתו הקבוע נמצא בישראל, לכן אין מדובר בתושב חוץ. כמו כן, יש לבדוק את נסיבות חייו של החייב, גילו, תלותו למשפחתו ותלות משפחתו בו, עמידה בצו תשלומים, הצורך ביציאה מן הארץ והעמדת ערבים.
